<h1>ראבי"ה סימן תתק"ס</h1>
<h2>דף קעה:</h2>
גם במעלליו יתנכר שוקל וסופר יודע בין ונבון לחש מורי הרב ר' אל(י)עזר בר' יהודה ועבותו קשר של קיימא חיבה יתירה קדמונית אהרונית ולא אחרונית. אשיב כל אשר כתב אדוני, כי הרב ר' יהודה מורינו שאלו למאן דאמר שיעבודא דאורייתא מה בין מלוה הכתובה בתורה לשאין כתובה בתורה. נפלאתי למה לא שאל למ"ד (לאו) דאורייתא מה בין מלוה על פה למלוה בשטר (וכו' למאן דאמר שיעבודא דאוריתא). אלא על כורחין מורי הרב לא שאל מדאורייתא דודאי אין חילוק כדמשמע בשלהי גט פשוט [קע"ה ע"ב] ובפ"ק דקידושין [י"ג ע"ב] נמי דקאמר ואי אשמעינן בהא בהא קא"ר יוחנן גבי מלוה הכתובה בתורה דשיעבודא דאורייתא אבל בהא אימא לא, צריכא, אלמא דאין חילוק. ואי מדרבנן מיבעי ליה לא ידענא מאי פשטת ליה דמדרבנן עשאוה כמלוה בשטר לגבות מן הלקוחות הואיל וכתובה בתורה מה שאין כן במלוה על פה. הניחא אי סבירא ליה בכתובה בשטר דמיא לא גביא מן הלקוחות דלא שנא למ"ד לאו דאורייתא אי ככתובה בשטר לא גביא מן הלקוחות. דהא רב פפא אית ליה בפ"ק דקידושין [שם] שיעבודא דאורייתא ואפ"ה משמע דאי אית ליה לאו ככתובה בשטר לא גביא מן הלקוחות בפ' יש בכור לנחלה [מ"ח ע"ב]. ואע"ג דבפ' גט פשוט [קע"ו ע"א] נקט רב פפא טעמא אחרינא, הוכחתי בבכורות דההיא סוגיא כרב פפא דקידושין, ואין מפרשין לחכם, ורבה דאית ליה בשלהי פרק גט פשוט שיעבודא לאו דאוריתא, סבירא ליה בפ"ק דערכין [ו' ע"ב] דאיכא פלוגתא במלוה הכתובה בתורה אי ככתובה בשטר או לאו. ואע"ג דהתם גבי יורשין מיירי, הוא הדין ללקוחות. ומיהו יש לדחות הך ראייה. אלא כי היכי דליכא בינייהו חילוק מדאוריתא הכי נמי אי לאו ככתובה בשטר דמיא אין חילוק בינייהו אפי' מדרבנן דתרווייהו מלוה על פה נינהו. ואי ככתובה בשטר דמיא פשיטא וברור דמדרבנן יש חילוק בין מלוה על פה למלוה בשטר בין אי(פש') שיעבודא דאורייתא או איפכא כדאיתא בגט פשוט והרי הוא פשוט וקשוט.
ואשר שאל לאדוני עוד למאן דאמר לאו דאורייתא למה איצטריך למעוטי יורשי משבועה [שבועות מ"ז ע"א]. ואדוני השיב מאן שמעת ליה דאמר לאו דאורייתא רב ושמואל [קידושין י"ג ע"ב] ואינהו מוקמי התם קרא דשבועת ה' תהיה וגו' לכדר' שמעון בן טרפון (אני) קורא אני כלפי (שנא') [שנְאֵי] דמר משיב חכמים אחור וכו' הא (רבא) [רבה] קאמר התם בפ' כל הנשבעין כוותיה דר' אבא מסתברא וכו' ומוקי קרא למעוטי יורשין, ורבה אית ליה כרב ושמואל דשעבודא לאו דאורייתא בשלהי גט פשוט [קע"ה ע"ב], דו"ק ותשכח. ורבה גריס בשבועות. ופר"ח התם דהא דגרסינן בכמה מקומות כגון שיש עסק שבועה ביניהם וכדרבא וכו', והיינו משום דקאמר רבא כותיה דר' אבא מסתברא והתם הוא עיקר דבריו. והשאלה לא הוצרכה לפנים אי לאו דגברא רבה בעא להדא. שבועת ה' תהיה מיירי בשומרים והיינו פקדון. ופקדון אם תובע היורשין ואומר שהוא בעין, וקאמר יורש חמשין ידעי' וחמשין לא ידעי' דדכותיה איהו חייב, ויורשין פטורין דהוה המנה מונח, זכורין שאביהן אמר להן שחצי לא החזיר ועל חצי האחר שכחו מה אמר להן. ואיהו מיחייב דתנן בפ' הגוזל ומאכיל [קי"ח ע"א] הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך חייב דמתוך שאינו יכול לשבע משלם. ויורשי פטירי דבדבר זה אין שייך לומר גבי דידהו מתוך שאין יכול וכו' דאין עליהן לידע דבר זה על הבירור ומספק לא ישלמו. אע"ג דלעיל מיניה [שבועות שם] משמע דגבי יתומין נמי אמרי' מתוך שאין יכול וכו' היינו היכא דמוכחא מילתא דתובעין דאית ליה שטרא. ובפ' השואל פר"ח עניין (אחד) [אחר]. והצעה של שמועה נ"ל כדפרי'. ומכל מקום כיון שבפקדון מיירי, אפי' למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא חייבים דלא ניתן להוצאה. ואמרינן בפרק המקבל [ק"ד ע"ב] להכי קרי ליה עסקא שאם מת לא יעשה מטלטלין על בניו. ורבה דפליג התם לא פליג אלא בפלגא מלוה אבל בפלגא פקדון חייב להשיב לדברי הכל. ורבה אית ליה שיעבודא לאו דאורייתא. ואפי' אי גרי' רבא מכל מקום נלמד משם שפיקדון חייב להשיב, הילכך איצטרך למעוטי יורשין. תדע דבשלהי גט פשוט [קע"ה ע"ב] היכא דעיקר פלוגתא דשיעבודא דאורייתא לא נקט אלא מלוה. ודוק ותשכח. ומקצת צריך לישאל בההיא דשבועה ועת לקצר. ומה שלא הביא ראייה לר' אבא ממשנת הגוזל, י"ל משום דלא מיירי התם בשבועה בהדיא.
